דוקטור הו עונה 11 פרק 01 02

למה קראת לי מאם?

כי את אישה, מאם.

הו! זה הולם אותי?

ככה, בפליאה מחויכת, אימצה הדוקטור ה-13 את זהותה המגדרית החדשה. ואין מה להתפלא על ההפתעה בקולה, שמהדהדת לתגובות חובבי וחובבות הסדרה ששמחו או זעפו, אבל לא נשארו אדישים לליהוק החדש. המתנגדים נשמעו קצת כמו התירוצים שהתרגלנו לקרוא בתגובה לכל תפקיד בו אין מספיק נשים, או אין נשים כלל. זה לא קשור למין שלהן, פשוט אין נשים טובות מספיק בתחום, ובכלל, ככה זה. זה טוב כמו שזה וכולנו נהנים אז למה להתעקש לשנות משהו ולהרוס לכולם?

החלק העצוב הוא שהתרגלנו לחשוב ככה. הרי אם זה לא קשור באמת למגדר כל אישה, גבר או מי שלא מתיישב עם הגדרות בינאריות יכולים לבצע כל תפקיד, כל עוד התפקיד מבוצע כמו שצריך. ובמקרה של הדוקטור מדובר בדמות חייזריית במעטה אנושי שצריכה להפגין מנעד קולני וקצת נוירוטי של רגשות, חיבה למעילים, פיקסציה על מברגים, חוכמה עתיקת ימים, משיכה לדרמה ודיאלוגים שנונים לצד בור תהומי של בדידות ורגשי אשם כבירים. המגדר לא אמור באמת לשנות כאן.

התפקיד מתאים לשחקן או שחקנית רגישים שיודעים מה לעשות עם קולגות מול מצלמה. ובכל זאת, הגענו עד לעונה ה-11 בהפקה המחודשת של סדרת המד"ב של ה-bbc עד שהעזו ללהק את ג'ודי ווית'קר לתפקיד. הרג'נרציה של הדוקטור אליה היא שינוי גדול, והיא מגיעה עם חילוף בין סטיבן מופאט שעוזב את הסדרה לבין כריס צ'יבנול שחוזר אליה בתור שואוראנר.

צ'יבנול כתב פרקים בעבר ויצא את טורצ'ווד, הספינאוף הקשוח והאכזרי פי כמה שליווה את הצוות המדמם של קפטן ג'ק בכמה עונות חכמות עם עלילות שטיפלו בכל מה שקודר באנושות בקארדיף ובארצות הברית. צ'יבנול המשיך לטפל ברצח, אונס ומבטים מיוסרים בסדרת המתח בת 3 העונות – "ברואדצ'רץ'". כאן כבר מדובר בסדרה שמתרחקת, על פניו, ככל האפשר מחייזרים עם שני לבבות. אבל הליהוק של דייוויד טננט לבלש החוקר שמגיע כזר עם לב שהוא וחולה לעיירה, ושל ארתור דארוויל בתור כומר עם משבר אמונה השאירו חיבור קל ליקום של הדוקטור. הם, והדיון העגום על קשרים בין בני אדם, על הפגיעות, הסכנה וגם החמלה שבהם.

וכעת, כשצ'יבנול חוזר אל הטרדיס, הוא הביא איתו את ג'ודי ווית'קר, בת' – האם מוכת היגון מ"ברואדצ'רץ'" שמנסה לבנות את עצמה מחדש לאורך הסדרה, ללמוד ולחיות עם כאב שלעולם לא יחלוף. יש סימטריה הפוכה בין האמא מברואדצ'רץ' לדוקטור של ווית'קר. מבחינת עיצוב חיצוני, השיער הבהיר בוהק מול השיער הכהה וכך גם בחירת ה"מדים" שלה לעונה. למרות שקשה להיפרד מהאלגנטיות של מנצח תזמורת פומפוזי של פיטר קפלדי שסיים את תפקידו בתור הדוקטור, חיוני שכל דוקטור יגיע עם בגדים שתואמים את האופי השונה שלו. והדוקטור הזאת בוחרת את הבגדים שלה על כדור הארץ, כשהטרדיס עדיין נעדרת. היא מעידה שעבר המון זמן מאז שבחרה בגדים כאישה, ויוצאת עם לבוש שנראה כמו שילוב בין כמה דוקטורים מהעבר, צבעוניות בהירה ואופטימית וגם קצת שטותית וילדותית.

השלייקס, המכנסיים הרחבים שנחתכים בקרסול והפסים על החולצה – כולם נראים כמו בגדים של מישהו שקצת התבלבל. וכל הפריטים כולל השכמייה המתנפנפת שלה לא מחויבים מגדרית לשום צד. הם מעידים בינתיים על האופן שבו הדוקטור הזו מתנהלת. בבלבול קל אך אופטימי, עם המון תהיות, אי סדר, שאלות אך גם קלילות והומור. זו דמות הרבה פחות חמורת סבר מבת', שהייתה לבושה באופן סטנדרטי ובגוונים סולידיים ובסגנון נשי ורך יחסית.

ברור שהדוקטור של ווית'קר תיבחן בדקדקנות, כי יש כאן כמה שינויים שמתרחשים בסדרה בבת אחת, והציפיות, למי שאוהב את הכתיבה החדה ולפעמים חסרת הרחמים של צ'יבנול, גבוהה. בכל זאת, אפשר להתאזר במעט סבלנות, לפני שמגבשים דעה. הדוקטור היא דמות שמתגבשת בהדרגה, לא בבום גדול בבת אחת בהכרח.

פרק 1 "The Woman who Fell to Earth"

עם שם כזה אין פלא שהציפיות גבוהות. בחרתי להתעכב ולהתמקד בהן ופחות בפירוט על הפרקים עצמם בינתיים, כי בזמן שבשניהם הדמויות מתחילות להתבסס ומערכות היחסים ביניהן מעניינות, עדיין לא קיבלנו סיפורים טובים או מסקרנים מספיק. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי לדעת עליהם. לכו תדעו אילו רמזים נשתלו כאן ואיך הם ישפיעו על המשך העונה. בפרק הראשון אנחנו פוגשים את ריאן (טוסין קול, ששיחק לרגע ב"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" ), צעיר שסבתו גרייס ובן הזוג שלה גרהם (בראדלי וולש, שהתארח בעבר בספינאוף של דוקטור הו בתור דמות אחרת לחלוטין) מנסים ללמוד אותו לרכוב על אופניים ללא הצלחה. הוא נופל שוב ושוב כי הוא סובל מדיספרקסיה, קושי מוטורי שבא לידי ביטוי בתנועות מגושמות ובשיווי משקל מאותגר.

מה שמצוין באופן שבו המצב של ריאן מוצג הוא שהוא מקבל את אותו יחס שכל דבר שאינו מיינסטרימי מקבל בדוקטור הו ובטורצ'ווד – פשוט כמו שהוא, בלי לעשות עניין גדול ובלי להתעכב עליו יותר ממה שצריך. האלמנט הזה כן נשאר בתור מרכיב שבונה את האופי של ריאן, שבהמשך ינסה וייכשל שוב לרכוב על אופניים, וייאלץ לטפס על סולמות גבוהים יותר ופחות יותר מפעם. הוא מספק לנו נראות לא רק של דמות שחורה, אלא של גבר צעיר עם פגם פיזי, משהו שעל פניו יכול לערער על הגבריות שלו כאשר דמויות של נשים או גברים מבוגרים ממנו מוודאים שהוא בסדר, אבל ריאן, כמו הדמויות שצ'יבנול יודע לכתוב כל כך טוב, הוא הרבה יותר מקלישאה מיושנת של גבר. הניצנים כבר כאן, ומעניין לראות לאן הדמות שלו תתפתח.

מתוסכל, הוא הולך להביא את האופניים שהשליך בתסכולו מצוק. אז קורה משהו מד"בי משונה, וריאן עושה את הטעות שכל אחד מאיתנו עשוי היה לעשות, ונוגע בצורה הגיאומטרית הזהובה שנגלית מולו. הוא עוד לא יודע את זה עכשיו, אבל כך הוא הפעיל מהלך שעומד לשים אותו ועוד אי אלו אנשים בסכנת חיים. במקום, בשלב הזה הוא מודאג ממה שנראה כמו מטהר אוויר ענק, שהופיע באמצע היער. השוטרת יסמין (מאנדיפ גיל, ששיחקה באופרת סבון בריטית יחד עם קול לפני ששניהם לוהקו לסדרה) מזלזלת בו בהתחלה כשהיא מגיעה לזירה בה הדבר המשונה נמצא, אבל כשהיא מזהה אותו מהתיכון, הדיבור שלה מתרכך.

כשהעניינים מסתבכים כולל מפגש עם זרועות תמנוניות זרחניות ברכבת, הדוקטור סוף סוף מגיעה, ומצילה את המצב גם אם בצורה מגושמת ברגע האחרון. היא עדיין לא עצמה, וזה קצת מעיק לראות דוקטור אישה שמתנהלת בצורה כל כך מבולבלת וחסרת ידע, אבל אם להיזכר במצב של הדוקטור של קפלדי בתחילת דרכו, האמת שהיא מסתדרת לא רע.

בלי טרדיס, בלי המברג שלה ובלי יותר מדי מושג, היא נעזרת בארבעת האנשים הראשונים שהיא פוגשת כדי לפתור את התעלומה הבין כוכבית. הדבר המעורר התפעלות הראשון באמת שהיא עושה, למעט היכולת הכריזמתית הטבועה בדוקטור לרתום בני אנוש תמימים להרפתקאות מסכנות חיים, הוא הפגנה של מלאכת כפיים. הדוקטור פשוט מייצרת לעצמה מברג חדש. גם הוא מוזר למראה, שונה מכל אחד אחר שראינו באופן מהותי, אבל הוא עובד. וזה מה שחשוב.

הפרק לא מראה לנו יותר מדי דם או גופות, אבל אנחנו מקבלים תיאור מפורט של מה שהחייזר המאיים שמשתמש בכדור הארץ כאזור מותר לציד עושה לקורבנות שלו. היצור מסוג סטנצה (לא מתחייבת על התעתיק בשלב זה) לא סתם רוצח אנשים בברוטאליות בעזרת כוחו הפיזי או הקור המפרק שהוא מפיץ. הוא גם לוקח מזכרות. שיניים. ולפי כמות השיניים האנושיות שמעטרות את פרצופו, הוא חיסל לא מעט כאלו.

אנחנו רק בפרק הראשון, ולכן לא היה באמת חשש שמשהו נורא יקרה לדוקטור או למי שעתידים להיות שלושת המלווים שלה, לא פחות. אבל גרייס, סבתו של ריאן כן שילמה בחייה על התעוזה שלה, משאירה מאחור נכד ובן זוג קצת פחות מסעירים ממנה במבט ראשון, להתמודד עם העולם בלעדיה.

הפרק נגמר קצת אחרי שהדוקטור בוחרת בגדים חדשים, חושבת שהיא יודעת איך למצוא את הטרדיס ונפרדת מהאנשים שעזרו לה. אבל במקום להשתגר אליה כראוי, היא שולחת את עצמה ואותם – הישר לחלל.

פרק 2 "The Ghost Monument"

כל פרק בעונה אמור לעמוד בפני עצמו, אם כי בינתיים דווקא יש קשר רחב יותר בין הפרקים, במיוחד לאור העובדה שהפרק הקודם נגמר ב"Cliff Hanger". חמשת הפרקים הראשונים כולם כתובים על ידי צ'יבנול, ואפשר להניח שהם אמורים לבסס את הטון או לפחות את הכיוון של העונה. בשעה טובה קיבלנו את הפתיח החדש המיוחל, שכולל מנעד רחב יותר עם יותר בסים נמוכים וגם יותר צפצופים גבוהים. הטרדיס לא מופיעה בו, ולא ברור אם זה רמז מטרים או לא, הגוון שלו השתנה מכחול קר לוורדרד חם, והצורה המעגלית הסימטרית שמתערבלת בו מזכירה את מערכת הרבייה הנשית במקצת. או שזו רק אני.

המתח של סוף הפרק הקודם התפוגג בזריזות כאשר הרביעייה שנוצרה הופרדה, כשכל צמד ניצל על ידי חללית של חייזר אחר. למזלם, כולם מגיעים לאותו כוכב מדברי שכוח אל, כי שני החייזרים בעלי המראה האנושי שהצילו אותם, אנגסטרום ואפצו, מתחרים באותה תחרות.

הפעם, למזלנו, לא מדובר בציד בני אדם, אלא בשלב האחרון של מסע ארוך מאוד, שהוא משימת הישרדות שעלולה להסתיים במוות בכוכב המדובר. המנצח הוא מי שיגיע ראשון אל הפסל המסתורי שמופיע ונעלם חליפות בנקודה מסוימת על הכוכב. הדוקטור מזהה את הפסל כטרדיס שלה, וכך היא והחברים החדשים מתלווים אל המתחרים.

יש כאן מוטיב שחוזר בשני הפרקים, בשניהם יש משחק תחרותי שהדוקטור והחברים שלה נקלעים אליו. אם בפעם הקודמת המשחק התברר כאכזרי מאוד, הפעם האכזריות נובעת מהקושי של המשימות ומכך שלפחות לאחת המתחרים יש הרבה מה להפסיד. פחות או יותר – את הסיכוי להציל את מי שנשאר בחיים מהמשפחה שלה, בזמן שבכוכב הבית מתרחשת השמדה המונית.

החבורה לומדת בהדרגה שמשימת ההישרדות יותר מאתגרת ממה שחשבו, כי הכוכב היה שטח לניסויים שהסטנצה הכריחו מדענים לבצע כדי לייצר אמצעי לחימה קטלניים. רובוטים עם רובים, ישויות שנראות כמו בד מתנפנף  ומים רעילים מאיימים על החבורה. הבדים המתנפנפים הקטלניים עושים כמיטב יכולתם גם לערער את הביטחון של כל מי שניצב מולם, לפני שהם מחסלים אותו. לרגע גם קור הרוח של הדוקטור נפגע כשהיא מקבלת מהם תזכורת מכאיבה. בסופו של דבר היא מגלה הרבה תושיה, כן, אבל לא לפני שהיא שואלת כמות כזו של שאלות שגורמת גם לנו קצת לפקפק בה. נכון, היא עדיין לא חזרה לעצמה, אבל התכונה המובילה שלה בשלב זה היא קלולסיות, ועבור חייזר כל כך חכם ומאיים  שהסתכסך עם לא מעט גזעים בעונות קודמות התכונה הזו מסוכנת וגם עלולה להתיש מהר מאוד.

בנוסף, כל הבעת התלהבות שעלולה להזכיר ולו במעט את הגישה של מאט סמית' לתפקיד, מועצמת פי כמה כשהנוירוטיות שלו מולבשת על דמות של אישה. אנחנו מראש נוטים לייחס לנשים תכונות מחלישות מובהקות כמו היסטריה וניג'וס, ולהחליק אותן או לחשוב עליהן כמו על נחישות או התלהבות אצל גברים, או סתם לציין שהם מעצבנים. צריך להיזהר שלא לשפוט את ווית'קר לחומרה על כך בלי סיבה. מספיק מעיק שהחליטו להעניק לה שלושה חברים שילוו אותה, כאילו שאחד או שניים אינם מספיקים. מצד שני, בינתיים היא קצת מפקדת עליהם כמו על כיתה קטנה, מה שמעניק לה נופך סמכותי. אז אולי יש לכך הצדקה סבירה.

הפרק מסתיים בהחלטה שאחרי ששרדו בכוחות משותפים, שני המתמודדים מכריזים על עצמם כמנצחים ודורשים שהפרס יתחלק ביניהם. הם עוזבים, ולרגע נראה שהחבורה החדשה של הדוקטור תקועה כאן לנצח. אבל אז, בדאוס אקס טרדיס, כאשר אחרי שהדוקטור ממהרת להתייאש באקט לא טיפוסי ומעט מאכזב, היא שומעת את הקול המזוהה, והטרדיס מופיעה בפניה. היא נראית אחרת מבפנים, כמו משהו הרבה פחות טקי והרבה יותר אורגני, ואפילו מזכירה קצת יצירות בשרניות של דיוויד קרוננברג. ייקח זמן להתרגל לעיצוב החדש, וכבר ראיתי תהייה אחת אם מדובר בעצם בקונספירציה של הסטנצה ושהטרדיס הזו עוד תתנקם בנו בהמשך. עוד מוקדם לדעת, אבל נחמד לראות התפעלות מוכרת ממנה על פנים של חברים חדשים.

זהו בינתיים, הרבה אי-בהירות לגבי לאן העונה הולכת, לצד ביטחון ביכולות של ווית'קר. יהיה מעניין לראות האם היא תישאר כדוקטור מלאה בספקנות בעיקר כלפי עצמה, או שהיא תתמלא ביטחון בהמשך. נראה מה יהיה בפרק הבא, "Rosa" שמשודר מחר ב-21.10

 

מודעות פרסומת

הפורים הזה כולנו ריי

או קטניס אוורדין, או מקס הזועם ופיוריוזה – או כל גיבורה פוסט אפוקליפטית אחרת. בעצם, לא רק בפורים. אם בא לכם להיראות כאילו שאתם מגיעים מדאנטואין או ממחוז 9, אתם יכולים לעשות את זה בקלות ולהגיע ככה כל יום למשרד או לפאב ואף אחד לא יצייץ.

הסיבה: משהו אפור קורה לחנויות הבגדים.

אפור, עם שטיפה לגוון מעודן של אבק.

אפשר למצוא בחנויות של הרשתות הרגילות, רנואר ו-h&m סטייל, שלל חולצות בגווני חול של מורדים או לכלוך של משמיד כוכבים. הן מגיעות בגזרות לגברים שנראות איפשהו בין חלוק של ג'דיי לקימונו של מומחה לחימה ביום חופש. אפשר למצוא אותן תלויות לראווה גם במחירי מבצע כך שזו לא תופעה חדשה.

כנראה שמציעים לנו להתלבש ב-50 גוונים של דהוי כבר זמן מה, אבל עכשיו כשהתחלפה עונה קשה שלא לשים לב, ואם זה הקטע שלכם, להתלהב.

אפשר להניח שיש כאן שילוב של שני דברים. הראשון, חלק מהמגמה הכוללת של טשטוש מגדרי בכל מה שקשור לבגדים. בזארה קיבלו לא מעט ביקורת מוצדקת על כך שליין היוניסקס שלהם מכיל רובו ככולו בגדים בצבעים "משעממים" – שחור, לבן ואפור, ובגזרות שבדרך כלל לובשים גברים: מכנסיים וחולצות שיושבים לא מאוד צמוד, בקיצור.

בבלוג המפתחות של הצוללת ענבר נעמן הסבירה את הבעייתיות באופן ברור. בגדים כאלו נותנים מענה מבורך לנשים שמעדיפות להתלבש בבגדים שנחשבים "גבריים", אבל באותה נשימה שוב מקבעים סממן גברי סיסג'נדרי (כזה של גבר שעובר כגבר כמו שהתרגלנו לצפות שאחד כזה ייראה ויתנהג). מה עם גברים שרוצים ללבוש שמלה? או סתם חולצת בטן? הם ימצאו משהו כזה באזור היוניסקס? פחות, וחבל.

החולצות לגברים כן נהיו ארוכות יותר מקו המותניים, והן מגיעות ביותר חיתוכים מעניינים עכשיו. זו התקדמות, זה נראה מהמם, אבל זו לא מהפכה מגדרית. עוד לא. 

הדבר השני שמשפיע על הנראות הוא אולי שוברי הקופות האחרונים. עובדים במשרד, במוסך, בשדה? מבחינת חנויות הבגדים כולכם חיים בחברה דיסטופית פרועה. יש מלחמת הישרדות (ומלחמת הכוכבים!) בקולנוע – נא להתלבש בהתאם.

אפשר להתמרמר, ושוב, קשה להאשים את מי שמשתעמם או פשוט לא מתחבר. ייאמר במאמר מוסגר שאין כאן השתלטות כוללת. לצערי דווקא בבגדי הנשים יש הרבה פחות מגוון, והרבה יותר בגדים צבעוניים ומשובצים, כאלו שנגמרים לפני הפופיק ברטרו לניינטיז (אלוהים אדירים).

אבל אם אתם מתחברים לזה… הו וואו. אין לכם מושג כמה פשוט היה להרכיב תחפושת של אבירי ג'דיי או לוחמי סית' אפלים.

סיבוב קצר בחנות בגדים סטנדרטית  ותוך עשר דקות אפשר למצוא שמלה שנראית כאילו שריי עשתה פה שופינג לפנייך, חולצה ארוכה שהאן סולו היה לובש בשמחה (בחיי), טי שירט לגברים בגזרה מוארכת שמתאימה מתחת לחלוק ג'דיי, ואת החלוק עצמו. סליחה, כתבתי חלוק? אלו עליוניות ארוכות או קצרות שרוולים שמעוצבות כמו טוניקה, עם קפוצ'ון, שיש לגברים וגם לנשים.

הבונוס: רוב הסיכויים שאלו בגדים שתוכלו ללבוש גם אחרי וגם לפני החג. בעצם, יכול מאוד להיות שכבר יש לכם בארון חלק נכבד ממה שיכול להפוך בקלות לתחפושת לגיבור המאובק והקצת מיובש האהוב עליכם.

החיסרון: כנראה שאתם לא היחידים שנתקעתם בלי תחפושת/הבנתם שזה יהיה קל ומגניב. ואם אכפת לכם מאופנה מתחלפת, תמצאו את עצמכם עם כמה פריטים שייראו לכם תמוהים. מצד שני, אם גם ככה תכננתם להוציא כסף על תחפושת… שכבר יהיה משהו לביש, לא?

והיתרון: מה יותר טוב מלהיות קיילו רן כשאתם עצבניים בעבודה? כל יום! ואפשר לגוון ולהפוך לליה, ולהיראות סמכותיים וכל כך נבונים פתאום. זה, והעובדה שהפריט היחיד שתצטרכו לחפש בחנות ייעודית לפורים או און ליין יהיה לייטסייבר, חץ וקשת או מסיכה.

חג שמח, 

May the force be with you, and the odds be ever in your favor.