לזמן את הרוע 2: מותר לצפות ליותר מסרטי אימה


אמ;לק: הקפצות יעילות, משחק טוב וצילום משובח לא מספיקים כדי להפוך סרט אימה בינוני לסרט אימה מעולה.

ולאכזבה בהרחבה: ציפיות גבוהות הן השטן, במיוחד כשהן באות בצורת ביקורות מהללות לסרט שמעורר חשש סביר לחלוטין. היו כמה רמיזות שלזמן את הרוע 2 יהיה סרט טוב: ההצלחה של הסרט הקודם, השחקנים שרובם עושים עבודה טובה ומעלה, הקרדנשיאלס של ג'יימס וואן שחתום על "המסור" ועל "הרוע שבפנים" (אגב, וואו, די עם זה כבר – לאף אחד מהסרטים האלו אין את המילה "רוע" בשם שלהם במקור).

לראיון איתו בגיימס ראדאר ניתנה הכותרת "ג'יימס וואן מגדיר מחדש את האימה המודרנית" – בזמן שבראיון עצמו וואן דיבר הרבה על כמה הוא חובב של אימה קלאסית, כצופה וגם בגישה שלו כקולנוען. עוד דובר על תנועת המצלמה הייחודית יחסית לז'אנר בסרט, תחת ידיו של דון בורג'ס. היא אכן אחד הדברים הכי מרשימים בסרט, כשהיא נעה במבט על דרך קירות הבית הרדוף, מנקודת מבט שגורמת לבית בו גרה משפחת הודג'סון להיראות כמו בית בובות שנשלט על ידי כוחות אחרים.

עוד דבר ששמו דגש עליו בראיון הוא שהפעם בחרו לספר את הסיפור לא באחוזה רחבת ידיים בה יש מקום לכל הרוע להיות מזומן. הפעם הוא עושה שמות במבנה הצנוע באופן יחסי שבו מתגוררת אם גרושה יחד עם ארבעת ילדיה. בהתאמה הוא מפואר פחות, גדול פחות, רק שעם כל הכבוד לכך שהוא קטן יותר באופן יחסי – עדיין יש בו כמה מפלסים.

לזמן את הרוע 2 מתיימר להביא את האימה אל היום יום, אל הסלון הביתי, אל חדר השינה ואל המסדרון עמוס צעצועי ילדים. וזה נחמד, זה גם רעיון לא רע, אבל בשום פנים ואופן לא רעיון חדש. זו נקודה חוזרת בסרטי אימה ובכלל – קשה מאוד להמציא את הגלגל היום, וזה בסדר, הבסיס יכול להישאר רוח/שד/משהו עם כוחות שמפר את השלווה ומחרפן אמא/בת/משהו עם ילדים. זה גם בסדר ששוב יש אנשים מן החוץ עם משנה סדורה כלשהי – לענייננו, הזוג וורן, שנחלצים לעזרתם.

אין לי בעיה עקרונית עם תבניות מוכרות, השאלה היא מה עושים עם התבנית הזו, כיצד משחקים ומאתגרים אותה. והתבנית של לזמן את הרוע (שני הסרטים לצורך העניין) היא שטאנץ מוכר בלי שום חידושים למעט ההקפדה על רצינות הסרט בעיני עצמו. לכן כן מקומם אותי כל הרעש סביב הסרט החדש, ההתפעמות כאילו אנחנו חוזים כאן באיזה פלא חדש, בבשורה גדולה לז'אנר. חוסר ההצדקה לכך מודגשת עוד יותר כשיש מסביב כמה סרטים שלוקחים אותו בהליכה מבחינת החדשנות וההתנסות שלהם.

גם ב"It Follows", "The Babadook", "The Witch" ו"Maggie" יש צילומי לונג שוט מרשימים, משחק טוב ואווירה רצינית מאוד. הם גם מנסים באמת לחדש משהו ועל כך עוד יגיע פוסט נפרד בהמשך. ויודעים מה, בהחלט אפשרי שההצלחה הקופתית של לזמן את הרוע הראשון פתחה להם את הדלת. העובדה שאפשר לעשות סרט אימה "רציני" שפונה לקהל הרחב ומתקבל על ידו יפה בעידן שאחרי סרטים מטא-ז'אנריים ומודעים לעצמם כמו "צעקה" או "יעד סופי" (ושניהם נפלאים, כן) היא מבורכת.
אבל זה לא מספיק בשביל להבליג על כך שהסיפור שהסרט מספר (על התסריט אמונים קארי וצ'אד הייז, וואן ודיוויד לסלי ג'ונסון) מפוספס לחלוטין לטעמי.

הוא מנסה לשחק בין היתר על השאלה האם אנחנו מאמינים בשדים ורוחות. הוא מתיימר להיות אדפטציה דרמטית לסיפור אמיתי. המקרה של משפחת הודג'סון (עם פרנסס או'קונר כאם המשפחה, ומדיסון וולף שלא רע בכלל בתור הבת הרדופה ג'נט) התרחש בצורה כזו או אחרת במציאות. מדובר במקרה מתועד מאוד ושנוי במחלוקת באשר לאמינות שלו כמובן (כי אם היו לנו הוכחות קונקרטיות לקיום רוחות ושדים כנראה שהז'אנר והמציאות היו נראים אחרת לגמרי).

הזוג אד ולוריין וורן (בסרט אלו עדיין פטריק ווילסון וורה פרמיגה) פעלו במציאות. היא עדיין חיה ומגיעה לכנסים והכול, אבל הטיעון שמה שאנחנו רואים מבוסס על האמת לא מספיק כדי להרים את הסרט ולהפוך אותו מתרגיל אפקטיבי בהפחדות רגעיות – למעורר אימה באמת.

ההקפצות שלו יעילות, יש בנייה יפה של סגירת שדה הראייה ואז פתיחה שלו מסביב לדמויות, כשאנחנו כל הזמן מחכים שמשהו נורא יצוץ. זה עובד הכי טוב עם מרלין מנסון. כלומר, עם הנזירה המפלצתית שנראית בדיוק כמוהו. ברצינות, כשלוריין שואלת אותה לשמה או מה היא רוצה לא הבנתי איך היא לא פצחה בשירת "we're the nobodies wanna be somebodies!". ולחובבי מלהולנד דרייב, תשמחו לדעת שמדובר בבוני ארונס, שגילמה את ההובו המבעית. אם כבר לפחד, אז בגלל הסצנה הזו:


הנזירה מפחידה כל כך לא רק כי היא מזעזעת בנראות שלה, אלא כי היא נוגעת בנימי נפשה של לוריין. היא נגלית בפניה לא בפעם הראשונה, פותחת בפניה חזיונות אפלים ואיומים כבר שנים, וגורמת לה לחשוש מהשלכות נפשיות ומעשיות שיגיעו אם היא ואד ימשיכו להילחם בכוחות האופל. זה סיפור הרבה יותר מעניין מעוד מקרה של בית רדוף.

וזו הסיבה שהמקרה שבמרכז הסרט לא מצליח לתפוס את תשומת הלב. הוא מרגיש כמו תפאורה משומשת לחרדות ולתשישות של לוריין מהעיסוק שלה ושל בן הזוג שלה. למרות שגם הבת שלהם מתנהל כמו אביזר במה, יש כאן קצה של דיון על מחיר אישי, על סכנה אמיתית שמרחפת מעל ראשיהן של שתי דמויות שאנחנו כבר מכירים ומחבבים. הסרט הזה הוא הרבה יותר עליהם מאשר על משפחת הודג'סון.

זה היה יכול להיות קונספט מרענן, חתרני אפילו, להתנהל במתכוון כשהסיפור על המשפחה הופך לשולי ולרקע למאבק אחר, כזה שנמשך כבר זמן מה בתוך עולמה הפנימי הרוחני של לוריין ומאיים להרוס הכול. כמה הרס היא הייתה עלולה להביא על המשפחה שזקוקה לעזרתה ומה זה היה עושה לה, לו רק היו מפתחים את התסריט עוד לכיוון הזה.

אבל זה לא קורה. גירוש השד נותר אותו מהלך צפוי למרות ניסיונות לייצר כמה טוויסטים. הפתרונות פשוטים, צלבים ואמונה ושות', הסכנה ממנו לא באמת מבעיתה. והזוג וורן, לטעמי, לא באמת מתמודדים עם השד של המשפחה ושלהם כמו שנתנו לנו לצפות שיקרה. העימותים נשארים קלים מדי כל הזמן.

ועוד הערה לסיום –האיש העקום (אותו מגלם חוויאר בוטט, מי שמגלם את רוב המפלצות ארוכות הגפיים ומעוררות הפלצות לאחרונה – ב"Rec", "Mama" ו"The Babadook") הוא עבודת אפקטים כלשהי – CGI, שילוב של מודל פלסטי, לא יודעת מה זה היה, אבל זה היה גרוע ברמה מביכה. בסרט שהכול בו עשוי בצורה כל כך מוקפדת האיש הזה נראה כמו חיקוי גומי מקרטע של הבאבדוק.

הוא מסמל במידה מסוימת את מה שלא טוב בלזמן את הרוע 2. הוא לא מתקרב לחדשנות בז'אנר, אבל גם את הסיפור הקלאסי שהוא מתיימר לספר הוא עושה באופן מרושל, והופך לקראת הסיום שלו לדרמה רומנטית דביקה. למרות צילום נהדר ודמויות שמעוררת הזדהות – מותר לנו לדרוש יותר מהז'אנר. סרטי אימה כבר מקבלים כבוד מזה זמן מה, ובעשור האחרון במיוחד אז אין שום סיבה להסתפק יותר במועט.

השורה התחתונה: מלהולנד דרייב יותר מפחיד.
מי ייהנה: חובבי הקפצות, מעריצי מרלין מנסון ומנמיכי ציפיות.
יעשה לכם חשק לראות את: מגרש השדים ואת ההופעה הזו של בילי קורגן ומרלין מנסון:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s