יצאו לאחרונה כמה טריילרים והבטחות לסרטים שעושים חשק וקצת צמרמורת, אז למה שארעד בחושך לבד?
ג’יימס וואן (“המסור”, “Insidious” “לזמן את הרוע”) נשאר לבד בלי השותף לפשע לי ווהאנל ומביים את סרט ההמשך להצלחה הקופתית לבד. פטריק ווילסון ו-וורה פרמינגה חוזרים לגלם את חוקרי ומגרשי השדים אד ולוריין וורן, הפעם בניסיון לסייע לאם חד הורית בלונדון.
מי שראה את לזמן את הרוע הראשון בטח זוכר שלא מדובר ביצירת מופת של אימה. הוא כן סרט טוב, כי הוא מופק, כתוב, מבוים ומשוחק כמו שצריך, הוא פשוט לא מחדש כלום.
ובחיי, גם אם תשלחו אליי את הנזירה שנראית כמו מרלין מנסון מהטריילר לסרט החדש, עדיין לא אצליח להיזכר איך הסרט הקודם נגמר. הוא פשוט היה עד כדי כך סיפור בית רדוף סטנדרטי.
אחד הדברים שמשחקים לטובת סרטי לזמן את הרוע הוא הטיעון שהם מבוססים על מקרים אמיתיים. כמה אמיתיים? הצמד לוריין ואד וורן פעלו במציאות. הוא נפטר מאז, היא עדיין חיה ומבקרת בכנסים. אם תשאלו אותה, היא בטח תעיד שהיא חשה או ראתה את הרוחות בהיותה מדיום, ושלמעט הידוק ודרמטיזציה, הכול אמיתי לגמרי.
אם תשאלו את ערך הוויקיפדיה הקרוב למחשבכם, תראו הרבה טיעונים על ילדות רדופות שהודו בהמשך שהן זייפו את הקולות המשונים שיצאו להן מהגרון, ושרוב הדברים היו בסך הכול מתיחה, אולי כדי למשוך תשומת לב, אולי כי כמה אנשים באמת רצו להאמין.
והטריילר? קצת כמו הסרט הראשון. נראה טוב, אפקטיבי, שום דבר שלא ראינו קודם. האמת, חוץ מדבר אחד. הרגע שבו הילדה הרדופה מתבוננת בבעתה בעשרות הצלבים שתלויים על הקירות מתהפכים בזה אחר זה לסמל את האנטיכרייסט מעלה מחשבה מעוררת פלצות: מי תולה כל כך הרבה צלבים על קירות של חדר מלכתחילה? חוסר טעם משווע.
מי שמכיר את סדרת הטלוויזיה דוקטור הו, עשוי לחשוב שדיוויד אף סנדברג ראה כמה פרקים עם הוויפינג אנג’לז בלופ ואז קיבל את הרעיון ל”Lights Out”, סרט אימה קצר שעכשיו הופך לסרט אימה באורך מלא בבימויו.
כמו פסלי המלאכים המקריפים, גם הדמות המסתורית שרודפת אחרי רבקה (תרזה פאלמר, שהספיקה לשחק בהמון סרטים השנה כולל “999”, ובכמה סרטים בינוניים ומטה בשנים קודמות כמו “אני מספר 4”, “מת עליה” ו”שוליית המכשף”) משחקת סוג של מחבואים. אם המלאכים מפסיקים לזוז כשמסתכלים עליהם, ומתקרבים בכל פעם שעוצמים עיניים, או ממצמצים לצורך העניין, כאן הדמות נראית ומתקדמת רק בחושך. באור לא רואים אותה.
לפחות מהטריילר (ואסור לסמוך על טריילרים) זה עובד. הדמות עשויה היטב, יש לנו ילד קטן ששואל שאלות וסיפור מהעבר שקל לנחש ממנו את כל העלילה, אז הבה נקווה שלא באמת גילו לנו הכול הרגע.
ג’יימס וואן מעורב גם כאן, הפעם כמפיק. התסריטאי הוא הייסרר שמצד אחד כתב את “יעד סופי 5″ הלא רע בכלל, ומצד שני אחראי על העיבוד החדש ל”הסיוט ברחוב אלם”, אז יש כאן סיכוי של 50/50 לתסריט טוב.
במילה אחת: רתיעה.
כלומר, רתיעה של פולנסקי, הסרט שלו בשחור לבן מ-1965שמצליח בזכות קת’רין דנב ולא רק להיות מהמם אסתטית, מרתק ומבעית לזמנו. רתיעה הכניס אותנו לעולם הפנימי של אישה עם מה שנראה כמו בעיות נפשיות כאלו ואחרות, ודרלינג של הבמאי מיקי קיטינג שגם כתב את התסריט משחק באותו מגרש משחקים.
חוץ מהעובדה שגם הוא מצולם בשחור לבן ומלווה בפס קול מקוטע ומסויט, ממה שאפשר לראות בטריילר הגיבורה שלו (לורן אשלי קארטר) עוברת לגור בבית שהוא ככל הנראה רדוף, מה שלא מוסיף לשלוות הנפש או השפיות שלה. בעריכה קצבית ומהירה (זהירות: אפילפסיה) רומזים על הבאות.
חדר נעול שהיא לא אמורה לדאוג לגביו, תליון עם צלב הפוך, אימאג’ חטוף של משהו מדמם באמבטיה, סיפור שנזרק כלאחר יד על סוכנת הבית שהשליכה את עצמה במורד המדרגות הלולייניות, אין כאן שום דבר שלא שמענו וראינו כבר מיליון פעם.
אבל לפי הביקורת של shock till you drop שכבר הכריזו עליו כעל סרט האימה הטוב של 2016 ולא מפסיקים להלל אותו באופן מעט חשוד, השימוש בחומרים הסטנדרטיים הוא בלתי שגרתי. לגבי התוכן והעלילה נצטרך לחכות ולראות, אבל אם המקטעים בטריילר מעידים במשהו על האסתטיקה הכוללת של הסרט, לפחות מהבחינה הוויזואלית, מבע קולנועי וכל זה – הוא מבטיח.
ובכלל, השחקנית הראשית כריזמטית להפליא. אם היא יכולה להחזיק על הכתפיים שלה סרט שלם כמו שנרמז, יהיה שווה לעקוב אחריה. אז יש כאן פוטנציאל, וכל כך הרבה השפעות מקלאסיקות טובות שפשוט חייבים לראות מה יעשו איתן.
סרט אימה של סיינט וינסנט!
עומדת לצאת אנתולוגיית אימה של ארבע יוצרות. באינפלציה המתמידה של במאיות בעולם הקולנוע, זו כבר עובדה משמחת. אחת מהן היא אנני קלארק, כלומר סיינט וינסנט, כלומר אחת הזמרות הכי לוהטות מבחינת כישרון, רלוונטיות וכריזמה בשנים האחרונות.
לא מצאתי עוד פרטים על העלילות עצמן אבל לסרט יקראו “XX“, והסלוגן הוא משהו בסגנון “ארבעה סיפורים קטלניים מארבע נשים רצחניות”.
לצד קלארק שמביימת את הסגמנט שלה מקבלות קרדיט על בימוי קארין קוסאמה, ג’ניפר צ’יימברס לינץ’ (הבת של חבוב תמוה בשם דיוויד לינץ’ ובמאית מוערכת בפני עצמה), ג’ובאנקה ווקוביץ, מארי הארון (“פסיכופט אמריקני”!) וסופיה קארילו. מרשימת הקרדיטים הזו אפשר לראות שיש כאן ערבוב של לפחות שני דורות של במאיות, וכולן נושקות לאימה בדרך זו או אחרת.
בונוס: “The Witches”
אלי רות’ ביים טריילר אימה למשחק מחשב.
Bandai Namco ו-From Software כנראה רצו טריילר מורבידי ואפלולי לקידום הפרק השלישי במשחק המחשב Dark Souls, באופן הולם לשמו. הם פנו לבמאי האימה, הדוב היהודי, המפיק הזדוני – אילי רות’.
והתוצאה? סרטון אנימציה של כשתי דקות, שמצליח לספר סיפור קצרצר. יש גיבור שבתחכום גורמים לנו להניח שעלינו להזדהות איתו, אבל היחס אליו חייב להשתנות כשהעניינים מסתבכים. ב”מסתבכים” הכוונה לשלוש מכשפות שמזכירות את החברות ממקבת’, מסנדמן ומאיפה לא בעצם, בצירוף אימאג’ים גרפיים למדיי.
הוא אפקטיבי ונותן דוגמה יפה איך בונים עולם, דמות ושינוי (גם אם חיצוני לגמרי) בכלום זמן. חבל שאין קרדיטים לאנימטורים, לתסריטאים ולכל שאר הצוות. זו הרבה עבודה!
images with words 