כן, נו, אלו כל שאר הדברים בסרט החדש של די סי שהופכים אותו לבלגן קולנועי.
ולנקודה הפרובינציאלית הבלתי נמנעת, גם גל גדות עושה עבודה טובה מאוד. להזכירכם – מבטא זר נשמע ממש בסדר לאוזניים פחות שיפוטיות, במיוחד כשהיא אמורה להיות מתרבות אחרת, אז… ונכון, יש לה רק שבע דקות ו-20 משפטים בכל הסרט, אבל היא עושה את המיטב איתם.
וונדר וומן מצליחה להיות אלגנטית וגם מרשימה בסצנת הקרב, זאת אומרת, אם לא קיבלתם התקף אפילפסיה מכל הברקים המיותרים שפרפרו על המסך לכל אורכה. עלתה השאלה אם היא תצליח להחזיק סרט שלם על כתפיה, ולגבי זה באמת שנצטרך לחכות ולראות. עם המעט שנתנו לה פה, היא התמודדה יפה.
אבל אני קופצת למיקרו כשחייבים להגיד רגע משהו על המאקרו. לפני שנכנסים לכל מה שלא בסדר עם “בטמן נגד סופרמן: שחר הצדק“, ויש הרבה, חייבים להודות שהוא קצת פחות גרוע מאיש הפלדה שקדם לו. ואם לוקחים בחשבון את הבומבסטיות של זאק סניידר כבמאי בכלל – הוא הרבה יותר טוב מסאקר פאנץ’.
הולך לו מצוין מבחינת החזרי השקעה בקופות. נכון לעכשיו הוא כבר עבר את ה-538 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא עלה כ-250 מיליון. זה לא באמת מפתיע וגם לא מעיד על טיב הסרט. כשיש לך מותג חזק ומוצלח כמו בטמן, אנשים (כולל אותי) ישלמו כדי לראות אותו שוב בקולנוע, לפעמים רק כדי שיהיה להם משהו לקטר עליו.
גם סופרמן הוא מותג חזק ואהוב, אין ספק, אבל הוא לא הצליח בקולנוע בעשור האחרון כמו החבוב עם האוזניים המחודדות. אפשר להתווכח על האהדה של הסרט האחרון בטרילוגיית האביר האפל של הנולנים, אבל דבר אחד בטוח: היא שימרה והגדילה את הכוח של בטמן כמניע אנשים לקולנוע.
אנחנו לא נימלט מסרטי ההמשך. לא מדובר בנפילה שאין ממנה חזרה נוסח ארבעה מופלאים. לא ברמה, ולא בהיקף. מדובר בהפקת ענק של סדרת סרטים שמתוכננת מראש ולטווח ארוך, כדי להביא את הג’סטיס ליג (ליגת הצדק, זה נשמע יותר טוב באנגלית) להתחרות בקולנוע נגד האוונג’רז של מארוול.
חשוך, מטושטש ומה עשינו שסופרמן מגיע לנו?
אז מה לא ממש עובד בסרט? קודם כל, לא ברור אם זו הייתה בעיה של המקרן או בעיה גורפת בשיטת צילום התלת ממד, אבל בהקרנה שאני נכחתי בה הוא היה חשוך ומטושטש. חשוך לרמה שכל מי שישב איתי עצר מדי פעם, הוריד את המשקפיים ושפשף את העיניים. מטושטש ברמה לא היה אפשר להבין אם מה שניצב ברקע מאחורי בן אפלק המהורהר הוא עץ או טנק.
גם בסצנות באור יום מלא בחוף ים אקזוטי היה צורך למצמץ ללא הרף ולנסות לראות יותר טוב. ואין הרבה סצנות שטופות אור שמש בסרט. אם מייקל ביי הציע הצעות מרגיזות על הקרנת הרובוטריקים שלו בצורה שתפגע במקרנים עצמם אבל לפחות תהיה בהירה מספיק, בטמן וסופרמן של סניידר חיים בעולם שבו קשה לך להתמודד עם האקשן והמתח על המסך, כי לא בטוח כמה זמן תוכלי להתמודד עם החשכה ואי הבהירות עד שהמיגרנה שלך תחזור.
עוד דבר שקשה להתמודד איתו הוא, בגדול, סופרמן. יסלחו לי מעריציו הרבים מהקומיקס, אבל בעיבודים הקולנועיים האחרונים שלו סופרמן (הנרי קאביל) הוא גיבור בלתי נסבל עד מיותר. הוא משעמם באותה מידה שהוא יפה וחזק. כי זו בדיוק הבעיה הקבועה אצל סופרמן – כשמישהו הוא עד כדי כך לא מהעולם הזה ובלתי מנוצח, למה שיהיה לנו אכפת כשניצבים מולו אויבים? ברור שהוא ינצח בסוף.
אם בקומיקס יש מאחוריו עשרות שנים, כותבים שונים ואתגרים מורכבים, בינתיים בשני הסרטים תחת ידיו של סניידר הוא בעיקר עשה בלגן והתבכיין. אולי זה קאביל בעל ההבעה הלא משתנה, אולי זה התסריט של כריס טריו (ארגו) ודיוויד ס. גויר (איש הפלדה, והוא היה מעורב גם בבטמנים של הנולנים, בפלאש פורוורד, בשדים של דה ווינצ’י ועונה הבודדת של קונסטנטין). בכל אופן, הוא דמות שהדילמות שלה לא באמת מצליחות לגעת, או לעניין.
עוד בעיה מרגיזה היא האופן שבה כותבים, כבר סרט שני ברצף, את לויס (איימי אדאמס). זה ידוע שאדאמס יודעת לשחק, ואוקיי, לויס אמורה להיות סוג של עלמה במצוקה, אבל היא כתובה לתוך העלילה כחפץ שמטרתו להפריע, לסבך ולעכב התקדמות, כל פעם, לא משנה מה היא עושה.
לדוגמה, היא מוצבת באמצע קרב שאין לה שום סיבה מהותית להיות בו, חוץ מהדאגה שלה לסופרמן. ואם כבר שמו אותה שם, במקום לתת לה לעשות משהו היא סוג של מאבדת כלי נשק די חשוב, ואז גורמת לתסבוכת נוספת כשהיא מנסה להחזיר את אותו כלי נשק.
דמויות משנה אמורות להציב אתגרים ומכשולים בדרכו של הגיבור, אבל בתסריט טוב הן אמורות ליהנות מאיזו התפתחות והתקדמות משלהן. לויס היא שום דבר חוץ מנטל. זה מאכזב, ורק מוסיף עוד טון של שעמום ועצבים לזוגיות של השניים.
ומה עם לקס לות’ר (ג’סי אייזנברג)? הוא אמנם נראה יותר כמו הבן הצעיר וההיסטרי של הג’וקר, והדיאלוגים והמונולוגים שלו חוזרים על עצמם ומפסיקים די מהר להיות משעשעים ולהפוך למציקים, א-ב-ל, בסך הכול, הוא נסבל. היה עוזר אילו מזימת העל שלו הייתה קצת יותר יעילה, והבריונים שלו היו קצת יותר החלטייים כשהם מחליטים לירות באנשים, כי אמינות זה נחמד. יש פער די גדול בין הרצחנות שלו עצמו לבין עושי דברו, אבל, ניחא.
הו בטמן, לו רק היית איירון מן
כל אלו חוברים יחד לעלילה פרגמנטלית להחריד. הסרט מואשם בצדק בכך שניסו להכניס לתוכו קצת מהכול – על חשבון סיפור נורמלי. המזימה הראשית לא באמת מרגשת כי כבר בטריילר די הסבירו לנו איך כל זה ייפתר, ושוב יש את העניין הקטן הזה שסופרמן, פרקטית, באמת יותר חזק מבטמן.
אולי אם היה מדובר פה בריב לטווח ארוך, עם תכנון כמו שצריך, היינו במתח. אבל לא, המאבק הגדול מהכותרת הוא פסיק קטן ודי טיפשי, שיכול היה להיגמר אפילו עוד יותר מהר אם סופרמן רק היה טורח להשלים משפט במקום ללכת מכות.
אחרי הפתיחה הבומבסטית נוסח סניידר בה שוב מראים לנו במונטאז בהילוך איטי (פנינים נושרות עיניים נפערות והכול) מה קרה להורים של בטמן ואיך הטראומה השפיעה עליו, מגיע החלק הכי טוב בסרט. נעשה חיבור יפה בין הבלגן הכאוטי של סופרמן מהסרט הקודם, לבין ברוס וויין (אפלק עם שיבה שזרקה בשיערו ובלי שום צוואר). בניין משרדים שבאחריות החברה שלו פשוט מתמוטט, בסצנת הרס שמזכירה את האבק שהתנחשל ברחובות באסון התאומים.
ברוס וויין מרגיש חסר שליטה, הוא ממורמר, הוא הולך לדבר על זה עם אלפרד (ג’רמי איירונס כבונוס חביב) והוא לא רגוע. אגב, הוא כל כך לא רגוע שבטמן הזה די סבבה עם להרוג אנשים, באופן עקיף וגם די ישיר. לא ממש משהו שאמורים לעבור עליו בשקט.
מעבר לכך, הוא באמת בסדר. לאפלק יש את הסנטר לתפקיד, ולמעט העובדה שהוא וקאביל מנופחים כמו דמויות קומיקס מהניינטיז, הוא משכנע. הוא עובר יופי בתור מישהו שקצת איבד שליטה אחרי שהוא עושה את אותו דבר שמערב הרבה מכות במשך שנים. חבל שהוא תקוע בתוך סרט כל כך מבולגן.
והברדק הזה היה אולי צורם טיפה פחות אם לא היה ברור כמה הוא מזכיר, לפחות בפרמיס שלו, את הסרט הבא של קפטן אמריקה. רק מהטריילרים שיצאו עד עכשיו כבר יש בו את המרכיב העיקרי שחסר בבטמן נגד סופרמן (למעט עלילה, גם עלילה זה חשוב, וחוץ מספיידרמן והעיניים המופלאות החדשות שלו): הוא פורט, בקלות, גם על נימי הרגש. נראה שייקח לנו עוד המון זמן להתרגש מבטמן של בן אפלק, ונשאר רק לקוות שהתסריטאים והבמאי יפסיקו להקשות עליו כל כך להתחבב עלינו. על סופרמן אני בכלל לא מדברת… זה נראה די אבוד.
images with words 