זוטופיה או זוטרופוליס? אחרי בלבול קל לגבי שם הסרט (הוא מתקרא באחת משתי האופציות במדינות שונות) אפשר להתרכז בעיקר: שובר הקופות החדש של דיסני. ציפיתי למצוא המון פגמים בסרט שביימו ביירון הווארד (בולט וטנגלד), ריץ’ מור (רלף ההורס ) ולא מעט פרקים בסימפסונס) וג’ארד בוש (כתב את שישה גיבורים). הם גם היו מעורבים בתסריט, יחד עם עוד שמונה אנשים כולל פיל ג’ונסטון שחתום על גרימסבי בין היתר. כל כך הרבה ידיים, לא שזה חדש בתעשייה, אבל כמה טוב זה כבר יעשה לסרט?
מהטריילרים היה אפשר לצפות למשהו שנראה כמו buddy movie בסגנון נשק קטלני, רק עם ארנבת ושועל חמודים. משהו פה חייב להשתבש ולהיות מוזר, נכון?
אז בגדול, טעיתי. אחרי ההצלחה הפנומנלית של פרוזן (גם בפורים הזה בטח היו עוד כמה אלזות ברחוב) שמיקם דיון פמיניסיטי לילדים שגם גדולים נהנים ממנו בעולם האגדות – זוטופיה שואף להיות השלב הבא באבולוציה של הקולנוע החמוד והחתרני.
אנחנו עדיין ביקום בדיוני, אבל המטאפורה, אפילו שמדובר בבעלי חיים צמריריים, עוד יותר קרובה לעולם שלנו. מערכות היחסים בין הדמויות, המתח בין הגזעים השונים ואפילו יחסי הכוח – כולם מקבילים מאוד לדוגמאות מהחיים עצמם. זוטרופוליס מצליח להיות משל לכמה רבדים תרבותיים שונים, ובאותה נשימה להישאר מצחיק והולם לכל הגילאים כולם.
הוא מעלה בלי למצמץ (טוב, כן מופיע כיווץ אף ארנבוני פה ושם) נושאים “כבדים” כולל גזענות, הטרדות מיניות, הסללה (כן, הסללה!) ושוביניזם, ובאותה נשימה מכניס בדיחות קורעות מצחוק בתזמון הולם.
כל זה קורה תחת מעטפת עלילתית במבנה טיפוסי של החלום האמריקאי, וזו אולי גם נקודת החולשה הקטנה של הסרט. אבל, בהמשך מכניסים לה מוטיבים וטוויסטים שמשפרים את הנוסחה. הגיבורה הארנבת ג’ודי הופס (ג’יניפר גודווין) שחולמת לעשות טוב בעולם. הדרך שלה לעשות את זה היא להיות שוטרת. כזכור, שוטרים הם לא בדיוק האנשים הכי אהודים בארצות הברית כרגע.
יכול להיות שהוחלט על המקצוע של של ג’ודי לפני הבלגן המוצדק הנוכחי, אבל בקלות יכלו להפוך אותה לעיתונאית חוקרת. אבל לא, היא
שוטרת – שרוצה לעשות טוב.
היא גם בעלת שאיפות וחולמת בגדול למרות שארנבים אמורים להסתפק בקריירה חקלאית. כך הופ נהיית הארנבת השוטרת הראשונה, ומוצאת את עצמה בחקירה סבוכה בעיר הגדולה, זוטרופוליס.
באמת מדובר במעין אוטופיה, הפרמיס של הסרט הוא שהיונקים התקדמו וכולם חיים יחד, בלי שאף טורף יאכל שום נטרף. אבל מתחת לפני השטח והקדמה, פחדים ישנים, מתח בין גזעי ודעות קדומות רוחשים ללא הרף.
ג’ודי מלאת מוטיבציה וחמידות ורוצה להוכיח לעולם שהיא יכולה להצליח. היא עושה את זה לא על ידי שינוי מי שהיא, לא, היא לא מנסה להיות חיה גדולה וחזקה. היא משתמשת בכישורים שלה כחיה קטנה, מהירה וקופצנית כדי לעשות את זה. עכשיו זה מסר שהייתם רוצים שהילדים שלכם ייקחו איתם אחרי הצפייה.
והעלילה והמטאפורה מסתבכת: כדי לפתור את התעלומה, שאגב בנויה כמו סיפור מתח לא רע, אפילו שהיא פשטנית כדי להתאים לקהל הצעיר, ג’ודי חוברת לניק השועל (ג’ייסון בייטמן). הוא מצדיק בגדול את המוניטין הרע שיצא לשועלים, אותו ביססו לנו כבר בתחילת הסרט עם שועל בריון שהציק לג’ודי כשהייתה גור קטן.
בדומה לאותו שועל-אויב מהילדות שלה, גם ניק אולי כבר לא טורף אף אחד, אבל הוא לא חובב גדול של חוקים, והוא נוכל מדופלם. אם ג’ודי שברה במתכוון מהמסלול שציפו שתלך בו, ניק עבר כמה דברים שגרמו לו להיות לא יותר ממה שהחברה מצפה ממנו להיות, לשם הגנאי שבו קראו לו כשהיה קטן.
ואם הביקורת החברתית לא ברורה מספיק, לתוך גילויים חשובים בעלילה נכנס טיעון על כך שטורפים הם מסוכנים כי הם היו כאלו באופן “טבעי” – והופ, הסרט קופץ מדרגה פילוסופית הישר לוויכוח על מי אנחנו: גברים לעומת נשים, אנחנו לעומת האחרים (בחרו אחר כרצונכם) וכו’. זה סרט קליל ששואל מה כאן “טבעי” והאם הטיעון הישן הזה יכול להחזיק מים בכלל.
אבל לא הכול כבד בזוטרופוליס. הוא לא מאבד את הקלילות והעדכניות שלו למרות כל האמור לעיל. קודם כל יש בו דמויות שובות לב – והדינמיקה בין ניק לגו’די היא אולי מהלך צפוי לצופים הבוגרים, אבל הוא בכל זאת מלא חינניות. העקיצות הקטנות וההבלחות הרגישות המתבקשות, הכול עובד.
הוא עשיר במרדפים מרהיבים שמשחקים על הבדלי הגודל והפרספקטיבה בין היונקים הגדולים לקטנטנים שבהם, צבעוניות עוצרת נשימה, קריצות לסרטים אחרים של דיסני כולל בדיחה ישירה מאוד על פרוזן, מחווה היסטרית לסנדק ואפליקציה עם זמרת איילה שוחרת שלום (שאקירה) שכולם, כולל המפקד האחראי מורידים.
בשורה התחתונה: זוטופיה לוקח את כל הקופה, ובצדק. הוא נותן לנו בדיוק את מה שהיינו רוצים אחרי פרוזן, ואפילו מתחכם ולא נותן לנו להישאר בהנחות בטוחות על מי חזק ומי חלש, מי טורף ומי נטרף. יש בו אמירה מלאת תקווה מצד אחד, ואמירה די קשה מהצד השני – על המעשים שיש מי שמוכנים לעשות כשהם פועלים מתוך פחד ואינטרסים.
הסתייגויות בכל זאת: כל העיסוק הזה בטורפים מול נטרפים מתחיל להיות קצת מתאמץ לפרקים. ובכלל, למה בחרו לדון במופגן רק ביונקים? איפה כל הציפורים והזוחלים בסיפור? זו בחירה קצת מעניינת ובעיקר משונה.
הוא כן נוטה להיות מתקתק ולוחץ בכוח על כפתורי הרגש פה ושם, אבל זה נסלח לעומת כל מה שכן עובד בו.
ואחרונה וקטנונית במיוחד: בסרט יש עיסוק חוזר באוכל, אחרת לא הייתי מעלה את זה. נאמר מפורשות שהטורפים כבר לא טורפים חיות
אחרות. ארנבים מגדלים ואוכלים גזר, יש גלידריה לפילים ושועל שמכין מאפים.
השאלה היא (קצת כמו במדגסקר הראשון, בו מפחיד לאכול יונקים אבל סבבה לאכול דגים?!) מה כל הטורפים שהתקדמו אוכלים…
images with words 
One thought on “ביקורת זוטרופוליס, כלומר זוטופיה”