כמו שאפשר לראות באחד הפוסטרים לסרט, האלים המצרים ב”מלחמת האלים” שביים אלכס פרויאס נראים פחות כמו אלים ויוצר כמו רובוטריקים מכונפים. זה לאו דווקא דבר רע, אבל זה בהחלט מעיד על הקו הכללי של הסרט: שאפתני, מופרך (היי ג’פרי ראש שנלחם מהסירה שלו שהיא בעצם חללית בחור תולעת שהוא בעצם אל מצרי שהוא בעצם רקטום ענק עם שיניים), רווי CGI ודי מהנה.
עכשיו, רוב העולם, וזה מתבטא בקופות, לא השתגע עליו. עם הכנסות של 14 מיליון בארה”ב בסופ”ש הראשון, לעומת 140 המיליון שהושקעו בו, אפשר להבין את הפוסט הזועם במיוחד שכתב פרויאס בפייסבוק. הוא משתלח בעיקר במבקרי קולנוע, מסביר בגדול שהם לא מבינים מהחיים שלהם, שהם כותבים מתוך רצון עז לרצות את הקוראים ושבמהלך הכתיבה הם מסתמכים על מה שבלוגרים ומבקרים אחרים כבר כתבו. היינו, לדעתו,למבקרים היום אין שום יכולת לדעה עצמאית. הוא המשיך והבהיר שאם תשים את כולם לצפות בסרט ותשאל אותם מה דעתם, מבלי שאף אחד מהם הספיק לקרוא דעות של אחרים קודם, הם ייאלמו דום ולא יהיה להם מושג מה להגיד.
התייחסתי לדברים שלו עוד לפני שראיתי את הסרט כאן. אני באמת חושבת שלצד העלבונות שהוא מטיח במקצוע, הוא מעלה שני נושאים ששווה לנהל עליהם דיון. הראשון הוא מה גורם למבקרי קולנוע לגבש עמדה, ועוד יותר מכך, הדבר הנוסף שהוא התייחס אליו – המקום שיש או אין למבקרי קולנוע ולמבקרים בכלל כיום בעידן שבו כולנו מחווים דעה בוואטס אפ באופן פרטי או בכל פוסט אפשרי בפייסבוק באופן פומבי. די בטוחה שעוד אחזור אליהם בהמשך, כי הם ראויים לפוסטים משלהם.
הפרדוקס שקרה לי הוא שאם בדרך כלל אני משתדלת לגשת לסרטים שאני צופה בהם בשביל ביקורת בלי לקרוא ביקורות של אחרים, ובכלל בלי לקרוא על הסרט עצמו כמעט שום דבר, כדי שההתרשמות הראשונית שלי תהיה באמת ראשונית – הגעתי לסרט אחרי שקראתי את עמדתו המתקיפה והבו זמנית מתגוננת של הבמאי. מחד הוא קורא על כל המבקרים תיגר לייצר “דעה משל עצמם” ולא לפחד לומר שהם אהבו את הסרט. מצד שני, אם אכתוב עכשיו שאהבתי את הסרט, האם זה כי באמת אהבתי אותו, למרות שהוא רחוק (ממש ממש רחוק) מלהיות סרט טוב, או כי רוככתי על ידי המניפסט של הבמאי?
ואיך להתייחס לכל הכעס הפוליטי עליו בגלל שלוהקו המון שחקנים לבנים (ג’ררד באטלר, וניקולאי קוסטר וולדאו למשל) לתפקידים של אלים מצרים שסביר להניח שהיו קצת יותר כהי עור מהם? איפה העניין הזה, שפרויאס מנסה להמעיט בחשיבותו, אמור להיכנס בביקורת על הסרט עצמו?
ביקורת היא במהות שלה לא אובייקטיבית. אבל ביקורת טובה, בעיניי, משלבת את חוסר האובייקטיביות המובנה שלה עם ידע והתייחסות למוסכמות של מה שנתפס כ”מוצלח”, בין אם היא מסכימה עם אלו או לא.
בכל אופן, מרוככת אולי במעט, ובעיקר המומה, הנה הביקורת המלאה כמו שפורסמה לא מזמן ב-ynet
images with words 